פס”ד חדש של ביהמ”ש העליון מצמצם את ההגדרה המשפטית של “ידועים בציבור”

הערכה ולקחים לעתיד את עמדתי כלפי פסק הדין ניתן לתמצת כך: מסכים עם העיקרון, מסתייג מהתוצאה.עקרונית, על רקע מגמה קודמת בפסיקה להרחיב את הגדרת ידועים בציבור גם לתקופות חיים מינימליות של שלושה חודשים ולבני זוג שכלל לא התגוררו יחדיו, הפסיקה המצמצמת כעת היא ראויה ותורמת לוודאות של בני זוג המבקשים לכלכל את צעדיהם בעתיד. ברוח זו יש לקוות שגם המחוקק יאמץ אותה במסגרת התיקון לחוק הירושה המקודם בימים אלה. עם זאת, יש להסתייג מהתוצאה הסופית במקרה הזה. לדעתי, כאשר מדובר על מישור היחסים הכלכליים בין בני הזוג או על דיני הירושה יש להקפיד שלא תוטל על בני זוג מחויבות משפטית הנושאת בצידה השלכות כלכליות בשלב שבו הם לא היו מעוניינים בה. לעומת זאת במקרה הזה – שבו מדובר על חוק סוציאלי שמטרתו מתן פיצוי למי שבן זוגו נפגע בתאונה ובני הזוג גרו יחדיו תקופה משמעותית, היו פסולי חיתון והתכוונו להתחתן בחו”ל תוך זמן קצר – מכלול הנסיבות מראה על פגיעה כלכלית ורגשית משמעותית המצדיקה פיצוי. הטענה הפורמאלית לפיה הצדדים התכוונו לקחת על עצמם מחויבות משפטית רק לאחר החתונה אינה מתאימה למקרה הזה. מכל מקום, פסק דינו של בית המשפט העליון מעלה מספר סוגיות חשובות בכל הקשור להסדרה הראויה של זוגיות ללא נישואים בכלל ובהקשר של העברות בין דוריות והורשה בפרט – ראשית, לנוכח העמימות הקיימת לגבי הגדרת המושג של בני זוג ידועים בציבור, והמגמה הרווחת בפסיקה להגדרה מרחיבה של המוסד, חשוב שבני זוג לא נשואים, ואפילו מדובר בבני זוג בתחילת הקשר הזוגי או כאלה שאינם מתגוררים יחדיו תחת אותה קורת גג בקביעות, יתקשרו בהסכם מחייב הקובע את מערכת הזכויות והחובות שהם מבקשים להחיל על עצמם. החשיבות של עריכת הסכם כאמור גוברת ככל שהקשר בין בני הזוג מעמיק (למשל, עם חלוף הזמן, או בטרם מעבר למגורים משותפים). הסכם כזה צריך להתייחס ליחסי הרכוש במהלך הקשר ועם פקיעתו, כמו גם לאחריות הכלכלית בין בני הזוג במהלך הקשר ובסיומו. ללא הסכם כזה עלולים בני הזוג למצוא את עצמם מחויבים בחובות שלא חפצו בהן – מנגד, לנוכח פסק דינו החדש של בית המשפט העליון, מתעורר גם חשש הפוך לפיו בני זוג שאינם נשואים לא יוכרו כידועים בציבור ולא יזכו לזכויות סוציאליות שונות. חשש דומה מתעורר לגבי בני זוג של מי שנפגעו במלחמה או בפעולות איבה. לפיכך, על בני זוג המעוניינים שבני זוגם יזכו להכרה מצד הרשויות במקרה מוות, לעגן את מעמדם המשפטי בהסכמים מתאימים שיסדירו הן את מישור היחסים הפנימי בין בני הזוג, הן את מישור היחסים החיצוני בין בני הזוג לרשויות המדינה. – כפי שנקבע לא אחת בעבר, הסכמי ממון עוסקים בזכויות הרכוש של בני הזוג אך הם מוגבלים לתחום זה, ואינם יכולים לקבוע הסדרי ירושה. לכן, מי שיסתפק בהסכם ממון, שאינו משולב בצוואה, יוליך לכך שבן זוגו יירש את מחצית העזבון גם אם לא זו הייתה כוונתו – הגם שבאופן פורמאלי הסכמים בין ידועים בציבור אינם מחייבים אישור של בית המשפט כתנאי לתקפם, מומלץ להגיש הסכמים אלה לאישורו בית המשפט. מתכונת זו מעניקה לבני הזוג ודאות, ומונעת העלאת טענות עתידיות ביחס לתוקף ההסכם או ביחס להבנתם של בני הזוג את משמעויותיו המשפטיות והכלכליות. – על הסכם בין ידועים בציבור להתייחס לא רק למצב העובדתי הקיים, אלא גם לתרחישים עתידיים ולדרך השינוי של ההסכם (לרבות במקרים של שינויים טבעיים בנסיבות החיים) . עם זאת, על פי פסיקת בתי המשפט (עד כה פסיקה זו נמסרה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ובתי המשפט המחוזיים בלבד), כאשר בני זוג ידועים בציבור נישאו כעבור שנים, ההסכם שערכו כידועים בציבור, אפילו אם הוא מתייחס למקרה של נישואים אפשריים בעתיד, אינו מחייב, והם נדרשים לערוך 4 הסכם חדש המתייחס במפורש לכוונתם להינשא בסמוך לנישואים או אחריהם. הסכם כזה יש לאשר בהתאם להוראות חוק יחסי ממון.  במקרים של העברות בין דוריות יש לדאוג לכך שבני ובנות הדור השני או השלישי, זה העומד לקבל זכויות בתאגיד לדוגמה , יתקשרו בהסכמים מתאימים עם בני ובנות זוגם גם כאשר מדובר בבני זוג שלא נישאו ובוודאי כאשר מדובר בבני ובנות זוג נשואים – במקרים המערבים תאגידים או נאמנויות (ישראליות או זרות) יש להתאים את הסכמי הממון והצוואות להסדרים התאגידיים ולמסמכי הנאמנויות.